articles 1

גוף זר- הפרעות אכילה, פגיעות מיניות בילדות וטיפול מותאם

מאמר הקשור לתכנית טיפול בהפרעות אכילה. Article Eating Eating
ד"ר ענת גור כמו בספרה הראשון מופקרות-נשים בזנות , מביאה את קולן של נשים שעברו את זוועות הטראומה המינית המתמשכת בילדות. ד"ר גור מלמדת אותנו להקשיב לאופן שבו הן מספרות את סיפור הפגיעה המינית שלהן דרך התעללות בגוף ע"י הרעבתו, הפיכתו לבעל גודל עצום, חיתוכים, הקאות, שימוש בחומרים כגון משלשלים, חומרי ניקוי, תרופות מרשם, התמכרויות לסמים, אלכוהול ופגיעות עצמיות נוספות.
ספר זה מתבסס על מחקר נרטיבי שתיעד את סיפורן של נשים שסבלו מהפרעות אכילה אקוטיות מזה שנים ארוכות. מסיפורן מעלה ד"ר גור תמונה נוקבת המתווה את מהות הקשרים בין פגיעות מיניות בילדות לבין הפרעות אכילה והפרעות דיסוציאציה. אחד הממצאים המרכזיים שעולים מתוך הסיפורים שהובאו בפניה היה כי נשים רבות הסובלות מהפרעות אכילה, לא זכרו את הפגיעה המינית שעברו בזמן שהפרעת האכילה היתה אקוטית. כך קורה שמתקיימות הפרעות האכילה פעמים רבות כביטויים דיסוציאטיביים של הטראומות המיניות שלא עברו תהליך של מנטליזציה, לא עובדו וקורבנותיהן כמו גם המטפלים שלהן מנותקים מהם.
ספר זה מתבסס גם על הניסיון הקליני שלה בן למעלה משלושים שנה בטיפול בנשים עברייניות, מכורות לסמים שנוצלו בזנות. לפני 26 שנה ד"ר גור הקימה וניהלה הוסטל לאסירות משוחררות ראשון ויחיד מסוגו בישראל בו הטמיעה את המודל לטיפול בנשים שעברו טראומה מינית מורכבת (CPTSD ) המבוסס על דרכי טיפול מעצימות, הדדיות ושוויוניות כפי שמפרטת בהרחבה בחלק השלישי של הספר.
הספר בנוי מאחד עשר פרקים המחולקים לשלושה חלקים: חלק ראשון: הפרעות אכילה, פגיעות מיניות בילדות והקשר ביניהן. חלק שני: טיפול בהפרעות אכילה ובפגיעה מינית בילדות-תמונת מצב .חלק שלישי: דיאגנוזה חדשה וטיפול מותאם.
כל פרק משלב בין הסברים תיאורטיים וקליניים לבין עדויותיהן של הנשים ובכך כוחו של הספר.
הספר כתוב באותנטיות ובישירות, בשפה בהירה המלווה עדויות רבות של הנפגעות. המסרים אותם מקבל הקורא ממאות ציטוטים של מטופלות אלו עוברים כחוט השני בין כל דפי הספר ומבטאים את קולה הברור הנשען על קולותיהן של המטופלות לגבי טיפול ב"גישה מוכוונת טראומה". ד"ר גור מעלה את השאלה החשובה "האם נכון לסווג נשים שעברו טראומה מינית בילדותן כחולות הפרעות אכילה? שעה שידוע כי הן סובלות מקשת הסימפטומים האופייניים לטראומת קיצון מתמשכת וכרונית שקרתה בשלבים מכריעים מבחינה התפתחותית. הפרעת האכילה היא תסמונת אחת מתוך קשת הסימפטומים המורכבים שראוי לאבחן אותם ולטפל בהם כמכלול" (עמ 268).
בספר עולה לא פעם ביקורת על המרכזים להפרעות אכילה כמו גם על בתי החולים הפסיכיאטרים שאינם מתייחסים להפרעת האכילה. "המטרה בספר היא להציג נקודת מבט נוספת, להאיר צד נוסף בעבודה החשובה שעושים המומחים להפרעות אכילה עם מטופלות מאתגרות וקשות במיוחד- צד שקשור לאופן שבו הן רואות את הדברים, שנותן מקום לקולן, שלא תמיד נשמע במערכות הטיפול ובתוך המחקרים הכמותניים. ד"ר גור מקווה כי ספר זה ייקרא מתוך הבנת המגבלות של הפרספקטיבה שמתוכה נכתב וכי השימוש באינפורמציה זו ישמש להרחבת נקודות המבט , מבלי שהפרספקטיבות השונות יבואו זו על חשבון זו"
(עמ 14) . ד"ר גור מתוך עמדה פמיניסטית ביקורתית, מציעה לנו עמדה טיפולית הנזהרת מאד מהסכנות של שיחזור הפגיעה הראשונית. היא ממליצה להסב את השירותים לטיפול בהפרעות אכילה לשירותים מוכווני טראומה.
חשוב להדגיש שלהפרעות אכילה אטיולוגיה רב גורמית שבה לוקחים חלק גורמים גנטיים, ביולוגיים, חברתיים, אישיותיים ומשפחתיים. לא לכל הלוקות בהפרעות אכילה יש הסטוריה של טראומה. גם ד"ר גור מדגישה שמדובר במטופלות עם הפרעות חמורות וממושכות . אולם המשותף לרבות מהלוקות בהפרעת אכילה, גם אם אינה אקוטית הוא הצורך בשליטה המבוטא דרך הפרעת האכילה. שירות מכוון טראומה נותן למטופל את היכולת לבחור ולוקח בחשבון הדדיות ושוויוניות. זה האתגר שלקחנו על עצמנו במרכז להפרעות אכילה שבראשו אני עומדת ב-25 שנה האחרונות.
שנים רבות, אנו כמרפאה שנותנת טיפול אמבולטורי, מתמודדים עם קבוצת חולות ממושכות הנמצאות בסכנה מתמדת, ומסרבות למעבר למסגרות המותאמות יותר למצבן הגופני. נראה שמטופלות אלו זועקות את מצוקתן דרך הסכנה המתמדת שבה הן שרויות, סכנה המגייסת את הדאגה שלנו כמטפלים ,מעוררת בנו חוסר אונים ובכך מלמדת אותנו שיעור לגבי חוסר האונים שלהן. אחוז ניכר מחולות אלו, סובלות מפגיעה מינית ממושכת בילדות. בעקבות התמודדויות טיפוליות מורכבות ומתסכלות, בחנו מחדש את הפרוטוקול הטיפולי שלנו לאור הידע שלמדנו מהשיח המתמשך עם ד"ר ענת גור. למדנו שבמרבית המקרים, נפגעות פגיעה מינית אינן פונות לטיפול בשל הפגיעה עצמה אלא בשל תוצאותיה: מצב רגשי, מצב גופני או התמכרות מרבית הנפגעות לא יפתחו את הנושא לעולם אלא אם המטפל ישאל באופן ישיר על כך ויביע רצון כן לשמוע את סיפורן (Wooly,1994) זאת ועוד: חלק גדול מהן יפתחו את סיפור הפגיעה או ייזכרו בה רק לאחר שנים רבות של טיפול .
הפרעת אכילה היא מנגנון דיסוציאטיבי ייחודי ורב עוצמה, שבו התנהגויות האכילה והיחס הפוגעני לגוף משרתים את הצורך העמוק להימנע מידיעת הטראומה. דפוסי האכילה וההיטהרות משמשים כאמצעים לוויסות ולהשתקת הדחפים המיניים, וכאמצעי להענשה עצמית. על כך שהגוף "בגד" . הגוף זוכר את מה שהנפש רוצה לשכוח, וההתעסקות הכפייתית בגוף באמצעות ה.האכילה מאפשרת הימנעות מזיכרונות, חלומות, תחושות, מחשבות והתנהגויות הקשורים לאירועים הטראומטיים. הנפגעות מספרות בנוסף על דיכאון, אובדנות, פציעה עצמית, התמכרות לסמים ולאלכוהול, בריחות מהבית בגיל ההתבגרות, קשיים בתחום המיני, כמו גם שנאה לגוף , עיוות בתפיסת הגוף וקושי בוויסות המתבטא בזיהוי תחושות בכלל ותחושות כגון רעב ושובע בפרט. בנוסף, הן סובלות מבעיות בריאות ותלונות גופניות . רשימה ארוכה זו של הפרעות, קשיים ופגיעות נכנסת לחלל העצום שנפער במקום בו אין למטופלות אלה מילים כדי לחשוב או לדבר את האימה שחוו בינקות ובילדות המוקדמת.
מאחר וגרעין החוויה הטראומטית של המטופלות הוא הנישול מכוח והניתוק מן הזולת, מתבססת החלמה על העצמה (empowerment) ועל יצירת קשרים חדשים. כל התערבות טיפולית הנוטלת מן הנפגע כוח אינה יכולה לסייע בהחלמתו. עקרונות הטיפול הם השבת הכוח לנפגעים, הפחתת בידודם וצמצום חוסר הישע שלהם, על ידי הגדלת טווח הבחירה הנתון בידיהם. מטפלים רבים שהוכשרו על פי המודל הרפואי מתקשים לתפוס את העיקרון הזה וליישמו (הרמן, 1994).
הטיפול במסגרות של ה.א. הוא לעיתים אפילו מנוגד לחלוטין להמלצות הללו כיון שהאקוטיות הגופנית והפסיכיאטרית מחייבת לפרקים התערבויות הנוטלות מן המטופלות את הכוח.
פרדוקס זה עמד במרכז ההתגבשות של הבנתנו לגבי הצורך בבבחינה מחודשת של הפרוטוקול הטיפולי כדי להתאימו לצרכים המורכבים והדיאלקטיים של המטופלות והמטופלים שלנו.
יחד עם זאת, ההבנות הללו מעניקות משנה תוקף ליתרונות הגלומים בעקרון המרכזי ביותר בעבודתנו והוא: הטיפול בצוות רב מקצועי. טיפול פסיכולוגי של אחד על אחד בקליניקה, עלול, באופן אינהרנטי, לעורר את הטראומה בשל מאפייניו האינטימיים.
הגענו למסקנה שהפרוטוקול הטיפולי שלנו צריך לשלב בין שני פרוטוקולים קיימים: האחד, זה שמוכר למטפלים בנפגעות של התעללות מינית מתמשכת בילדות, והשני הפרוטוקול שלנו, בטיפול בהפרעות אכילה.
נראה שכל מי שעוסק היום בה.א. חייב להתמחות הן בהפרעות אכילה והן בטיפול בדיסוציאציה וב-CPTSD שכן כיום קיים קונצנזוס גם מבחינה מחקרית ,שהתעללות מינית בילדות הינה גורם סיכון משמעותי להפרעות אכילה. "significant but not specific risk factor
חלק מהמטופלות שעברו טראומה מינית יוכלו להחלים ולהשתקם ללא עיבוד הטראומה, וחלק המטופלות יוכלו להחלים רק אחרי שיהיו מסוגלות, בשפתו של ביון, "לחשוב את הבלתי ניתן לחשיבה ולדבר את מה שלא ניתן לדיבור".(BION1959)
ואסגור בזה שסיפרה של ד"ר גור השפיע ומשפיע על כלל המרכזים להפרעות אכילה בארץ, הספר נוגע כמעט בכל תחום אותו אנו פוגשים כמטפלים. הוא מומלץ מאד לנו העובדים הסוציאליים בכל תחום שבו אנו עוסקים. ספר זה צריך להילמד בכל מסגרת הכשרה למטפלים בתחום הבריאות, בריאות הנפש, התקון וילד ונוער.

גוף זר - מאת: ד"ר ענת גור, הוצאת הקיבוץ המאוחד, קו אדום
כתבה ד"ר עינת צוברי  - מנהלת התכנית לטיפול בהפרעות אכילה, עו"ס מומחה בבריאות נפש אחראית היחידה לטיפול ומחקר בהפרעות אכילה, מרפאת הנוטרים רעננה, מרכז רפואי שלוותה.

 

שם מלא*
יש להקליד שם מלא

טלפון*
יש להקליד מספר טלפון

כתובת מייל
יש להקליד כתובת מייל תקינה

Invalid Input

Invalid Input

Please publish modules in offcanvas position.