הכנס "דולפין, סוס וחיות אחרות בטיפול ותהליך ביטוח המטפלים" נערך בפברואר 18' ביוזמת בית הספר להתערבויות טיפוליות בעזרת בעלי חיים במכון מגיד מיסודה של האוניברסיטה העברית בירושלים. בפתח הכנס סקר ד"ר יוני יהודה, מנהל בית הספר, פסיכוטרפיסט, מייסד ומנהל מרכז "חוויות" מפתח מודל המשולשים הטיפוליים תהליכים פסיכותרפויטיים בעזרת בעלי חיים ומומחה בתחום הטיפול בעזרת בעלי חיים,? את מצבם של העוסקים בהתערבות למען אנשים בעזרת בעלי חיים, החל ממנעד של תחומי ההתערבות (הפעלה/חינוך/טיפול/פסיכותרפיה) בעזרת בעלי חיים, דרך ניסיונות כושלים לאורך השנים לעגן בחקיקה את מעמדם של העוסקים בתחום ועד לריבוי מסגרות הכשרה עם היקף לימוד משתנה. לאור מצב זה, הציג ד"ר יהודה את מטרת הכנס, שהינה, לעדכן על התפתחויות חשובות בתחום במגוון חלקים ושדות של התערבויות לא רק ברמה הלימודית והמעשית, אלא גם בחדשנות לצד גירוי לחשיבה מחקרית והתפחות קריירה מקצועית. לצורך כך, ביקש ד"ר יהודה לארח בכנס זה מגוון מרצים בעלי ידע מומחה וניסיון מקצועי בתחומים שונים בהתערבויות טיפוליות, והם: גברת מירב פנחס, הגברת סופי דוניו, מר אורי לינאל, עו"ד אוהד דוד פוקס, פרופ' ירדנה נורדנברג וד"ר טל-לי אביב כהן.
שתי ההרצאות שפתחו את הכנס עסקו בהתערבות טיפולית בעזרת דולפינים, האחת בים הפתוח של החופים בפלורידה, ארצות הברית – גב' מירב פנחס, והשנייה בריף הדולפינים באילת באמצעות תכנית "חוויה תומכת בעזרת דולפינים" – גב' סופי דוניו.
פנחס הסבירה שבהדירותרפיה אנחנו משתמשים בתכונות המים כדי ללמד ולשקם יכולות פיזיות, למשל שינוי ביכולת הכבידה המאפשרת תמיכה טובה וגמישה לגוף, צפיפות המים שמסייעת בשחרור הגוף ובהיכרות עם גבולות הגוף. דוגמה טובה ניתן למצוא בעבודה בקרב ילדים עם אוטיזים. הרעיון לשלב דולפינים בתהליך הטיפולי סביב האפשרות למגע בהם בשחייה עם דולפיני בר בים הפתוח לא קיימת כמעט אפשרות למגע איתם כיוון שהן חיות בר , בנוסף זה אסור על פי חוק לנסות לגעת בהם כך שזה לא חלק מהגדרת התהליך הטיפולי שם ולתקשורת עמם, נובע מהתכונות הפיזיולוגיות ודפוסי התנהגות של הדולפינים המשמשים כזרז טיפולי. הבולט שבהם הוא מנגנון הסונאר שבאמצעותו הדולפינים משמיעים צלילים במים ומההדים שחוזרים הם מאתרים גופים במים ואת צורתו של הגוף הסונאר מאפשר לדולפינים לסרוק את הגוף שלנו מבפנים, מבחינה אנושית, זוהי אבן דרך חשובה בתהליך טיפולי כאשר המטופל חווה ש"רואים" אותו מבפנים, שרואים דרכו. תכונות נוספות בעלות אופי טיפולי נובעות מעצם היותם יונקים נבונים במיוחד שמתקשרים בעזרת שריקות מגוונות ומגע מסוג ליטוף ניתן להחליף את המשפט: "מגע מסוג ליטוף" ב: "ושפת גוף מגוונת", הצלפה של הזנב והרמה של החלק העליון של הראש. את הטיפול בעזרת דולפינים בשטח הים הפתוח, תוך שהם שוחים בחופשיות, מכנה פנחס "התערבות חכמה". מצד אחד היא מאפשרת מגע ותקשורת טיפולית, ומצד שני מכבדת את פעילותם החופשית של הדולפינים. אומנם התהליך אינו פשוט, וצריכים להתקיים מספר תנאים שאין בהכרח שליטה עליהם, אך כאשר נוצר הקשר עם להקת של דולפינים ולאחריו מגע מתמשך משפט זה של "ולאחריו מגע מתמשך" לא מדוייק, נא למחוק התחושה היא מאוד מעצימה. תכנית הטיפולית לילדים עם צרכים מיוחדים אודותיה הרצתה פנחס, כאמור מתקיימת בפלורידה, במסגרת טיפול קצר מועד שנמשך עד כשבועיים.
בסיום דבריה ציינה פנחס כי בארץ זה אינו חוקי לשחות עם דולפינים בים התיכון. סביב נקודה זו החלה הרצאתה של הגברת סופי דוניו, בעלת תואר שני במדעים וטכנולוגיה, פסיכוטרפיסטית, עובדת מזה 28 שנה בריף הדולפינריום באילת, ומייסדת התכנית "SEAD PROFRAM" שנקראת "חוויה תומכת בעזרת דולפינים". בפתח דבריה ציינה שאומנם הריף באילת הוא אתר תיירותי, אך אין שני לו בעולם מבחינת התחשבות בצרכי הדולפינים מאחר והם חופשיים לשחות לים הפתוח בשונה משאר הריפים בעולם. זאת ועוד, דוניו התגאתה בעובדה שעובדי הריף מתקשרים עם הדולפינים באופן ישיר ללא התניה באמצעות מתן דגים. למעשה כל הפעילות עם הדולפינים מתבססת על קשר בינאישי.
דוניו העמיקה את הדיון סביב השאלה מדוע הדולפין מתאים לתרפיה, והסבירה שזאת אודות להבעת פניו המתחקה למראה של חיוך אינסופי, תנועות גוף יפות ונעימות לצפייה ומגע בגופו במים מלוחים המעניקים תחושה טבעית וחופשית. בהמשך הרצאתה התייחסה דוניו בהרחבה לתכנית "חוויה תומכת בעזרת דולפינים" שהוקמה בשנת 1991 ומהווה מסגרת טיפולית לילדים עם מגוון צרכים מיוחדים, לרבות עם אוטיזם, מגבלות פיזיות ובעיות רגשיות והתנהגותיות. התכנית מושתת על תהליך של יצירת קשר ארוך טווח עם הדולפין באמצעות מגוון פעולות של משחק ושחייה עם הדולפין, האכלה, צפייה ומגע, בהתאם לצרכיו הייחודיים של המטופל. מרבית המטופלים מישראל ומקצתם אף מחו"ל. דוניו נתנה דוגמאות כיצד לאורך התהליך מטופלים שונים הראו שיפור בויסות המוטורי והתחושתי, ובכישורים חברתיים-רגשיים, למשל ביכולת לדחיית סיפוקים ולשאת תסכול במצבים שהדולפין (מסיבותיו האישיות) לא שחה לעבר הרציף. מטופל אחר, שסבל מהתעללות ארוכת שנים בתוך המערכת המשפחתית, החל לספר לראשונה את חוויותיו מאירוע עבר ובכך החל בתהליך של עיבוד רגשי.
מדבריה של דוניו עולה כי יתרונה של התכנית בריף הדולפינים, בהשוואה לתכניות טיפוליות בלב ים כמו זו של פנחס בפלורידה, טמונה באפשרות לערוך תהליך טיפולי ארוך טווח של שנה ואף יותר. תהליך טיפולי שכזה מאפשר התאמה גבוהה יותר לצרכיו של המטופל, הצבה של מגוון מטרות טיפוליות וניתור אחריהן, ושיתוף בני המשפחה בתהליך הטיפולי באמצעות טיפול דיאדי כפי שנעשה בריף.
בסיום ההרצאה נערך פאנל בהשתתפות שתי המרצות, ד"ר יהודה וחלק מהקהל. תחילה עסק הדיון בהבדל בעבודה עם בעלי חיים בשבי לבין עבודה בטבע שבו אנו נכנסים לתוך הטריטוריה שלהם. מכאן התפתח הדיון לנושא השליטה בבעל החיים בטיפול. רוח הדברים הייתה שצריך לנוע לעבר כמה שפחות שליטה בחיה כאשר מגייסים אותה לטיפול. ההבנה היא שגם בנסיבות שבעל החיים נמצא בשבי, אפשר לשקול להחליף את המונח שליטה בחיה בתקשורת עם החיה. בודאי היינו רוצים לראות את מרבית העבודה הטיפולית בסביבה של הטבע וזו השאיפה שצריכה להיות.
שתי ההרצאות הבאות עסקו בשני היבטים הקשורים לאחריות מקצועית, האחד כלפי חיות בר בעזרתם מטפלים בבני אדם – מר אורי לניאל, והשני כלפי כלל המעורבים בהתערבות בעזרת בעלי חיים הנוגעת בביטוח - עו"ד אוהד דוד פוקס.
לניאל, ראש תחום החזקה וסחר חיות בר בשבייה ברשות הטבע והגנים, פתח את הרצאתו בהצגת ההגדרה לחיות בר והתקנות לשמירתן המעוגנות בחוק להגנת חיית הבר (1955), על פיו, "יונק, עוף, זוחל או דו חיים, או כל חלק ממנו, או תולדה שלו, שמקורו בשטח המדינה או מחוצה לו, שאין טבעו לחיות במחיצתו של אדם". משמע, חלק ניכר מבין בעלי החיים בעזרתם מטפלים בבני אדם הינם על פי ההגדרה חיות בר. לינאל הדגיש כי חיות הבר זכו להגנה נוספת המעוגנת בחוק גנים לאומיים (1998) מתוקף ההגדרה של "ערך טבע", על פיה, "כל דבר או סוג דברים שבטבע או חלק מהם, חי, צומח או דומם, שמקורם בשטח המדינה או מחוצה לו". ההיתר להחזיק חיית בר ניתן על פי חוק על ידי מורשי סמכות של שר החקלאות וזאת לפי כללים שנקבעו בתקנות. ההיתר ניתן גם בכפוף לתקנות הרשומת בחוק צער בעלי חיים (הגנה על בעלי חיים, 1994) ובהתאם לדרישות ייחודיות הנוגעות לכל היבטי החזקת חיות בר באשר הן. המסר הוא, שכל מי שמעוניין לגדל חיית בר לצורך טיפול, עליו לפעול לקבלת היתר ורישיון כנדרש בחוק באמצעות פנייה לרשות הטבע והגנים אשר אמונה מטעם מדינת ישראל על שמירה על בתי הגידול הטבעיים של חיית הבר.
צבים – כדי לשלב צבים בתהליך הטיפול, נדרש למעלה מעשר שנים של דיאלוג בין נציגי הרט"ג לבין לניאל וד"ר יוני יהודה , מאחר שלא יינתן אישור אף פעם לצבים ארץ ישראליים, ניתנה החלופה לייבא צבים סודנים אותם ניתן לשלב בתהליך הטיפולי.
לינאל מנה את הקריטריונים לקביעת רשימת חיות הבר המתאימות לעבודה עם בני אדם ולטיפול בשבייה. לדבריו, הקריטריונים לקבלת היתר הם בהתאם למידת הסכנה הכרוכה בקרבה אליהן, ליכולת הניוד של החיות, לאפשרות למגע ישיר או עקיף, לתרומה הטיפולית שבעבודה עמן, למסר החינוכי והערכי שניתן לקבל, ולסיכון האקולוגי לצד שמירת הטבע החל בהוצאת החיה מסביבתה הטבעית ועד להכנסתה לשמורה או לפינת חי סגורה. לצד מערכת שיקולים אלה, ישנה את המחויבות לרווחת בעלי החיים בשבי, וזכויותיו על פי “Five Freedoms”: החירות מכאב, פציעה ומחלה; החירות מרעב, צמא ותזונה לקויה; החירות מאי נוחות; החירות לבטא התנהגות טבעית; החירות מפחד ותסכול (Brambell, 1965). עם השנים נוספו החירות לשלוט בסביבתו והחירות משעמום.
בהמשך ההרצאה עסק לינאל באחריותו של המטפל בשמירה על רווחת החיות הבר בפינת החי בהתאם לעקורנות הבאים:
• תכנון ותצוגה - יש לתת את הדעת למאפייני מיקום סביבת המגורים של חיית הבר הנוגעים לשטח גודל המבנה וסביבתו, תקני בטיחות, מספר הפריטים, מקומות למסתור, תנאי מזג אוויר, יכולת תנועה ביחס למידת הצפיפות ולצד אילו שכנים לשכן את החיה.
• ממשק טיפול - הטיפול בחיית הבר צריך להינתן בדגש לרגישיות ספציפיות, הכרה בחוש הריח (ניקוי יתר, סימון טריטוריה), תאורה מלאכותית ביום או בלילה, התאמה של טמפרטורה ליצירת חום או קור יזום, מתן אפשרות בחירה בין בית ליציאה לחצר ואפשרות למתן טיפולים ותחזוקה בהתאם לצרכי החיה ונוחות המטפל.
• התחשבות במבנה החברתי - יש ליצור סביבה שתאפשר את קיומו של המבנה החברתי, למשל שימפנזה לעמות נמר. בהתאם למבנה חברתי יש לערוך חיבורים תוך התחשבות בצפיפות זווגים וזוויג דומיננטי.
• התחשבות בצרכים התנהגותיים בסיסיים - יש לוודא שסביבת המחייה מאפשרת לחיית הבר לבצעה את ההתנהגויות הטבעיות שלה, קרי, לטפס, לחפור, לעוף, לרוץ, להתחבא, לשחות, ולהתרבות וכו'.
• קשר עם המטופל - לאזן בין הצורך להראות את חיית הבר למטופל לבין שמירה על רווחת החיה. אזור המגע חייב להיות כזה המאפשר לחיה בחירה חופשית לנוע ולהתנהג באופן טבעי.
לניאל חתם את הרצאתו בקריאה למחזיקים בחיות בר להכיר בחובתם ובאחריותם להחזיק כראוי את החיות תוך הקפדה על שמירת טבע ומניעת פגיעה בעיקר על ידי דוגמה אישית וחינוך ראוי עם הבנה של כללי המסגרת והקפדה על הכללים.
מלבד התנהלות מקצועית כלפי בעלי חיים, ישנה אחריות מקצועית כלפי כלל המעורבים בהתערבות הטיפולית הנוגעת לאחריות ביטוחית. אומנם קיימות מזה שנים פוליסות ביטוח עבור העוסקים עם בעלי חיים, אך אלה ברובן חלקיות ולעיתים לא ממוקדות לתחום. הרצאתו של עו"ד אוהד דוד פוקס, שותף בסוכנות ביטוח המתמחה בביטוחי עסקים ובריאות, עסקה בחוסר הבהירות סביב גבולות אחריותו של המטפל במקרי נזיקין ובחשיבות שבעשיית ביטוח מתאים לאור מקרי עבר.
לאורך ההרצאה הציג עו"ד דוד פוקס מספר מקרים של פגיעות פיזיות ונפשיות כתוצאה מנפילה ברכיבה טיפולית, נשיכה של ארנבון ותגובה פוסט טראומטית ממפגש עם נחש בפינת חי. מקרים אלה הגיעו לבית המשפט ועוררו את השאלה האם המטפל התרשל על פי פקודת הנזיקין, מה גובה הפיצויים הראוי, האם על המטפל לשאת בנטל הכספי או הארגון תחתיו פועל המטפל. כך למשל, גם במצב שלמטפל היה כיסוי ביטוח צד ג', התנערה חברת הביטוח מלשלם בטענה שהמטפל לא עשה ביטוח מסוג אחריות מקצועית הקשור למצב של רשלנות מצידו.
במטרה לייצר מנגנון שיבטח באופן מקיף וראוי את העוסקים בתחום, ציין עו"ד דוד פוקס מספר היבטים שיש לתת עליהם את הדעת כאשר עושים ביטוח. בטפסי הפוליסה יש לבחון לעומק את ההגדרה למהו מקרה ביטוח, לדוגמה, "אירוע תאונתי, פתאומי ובלתי צפוי שנגרם לצד שלישי. היזק גופני, מוות, מחלה, פגיעה או ליקוי גופני, נפשי או שכלי. נזק פיזי לרכוש מוחשי...". לטופס הצעת הביטוח ישנה משמעות רבה, ועל כן הכרחי להתאים את סעיפי הטופס לסביבת העבודה ובעלי החיים עמם נעזרים. בטופס ההצעה לביטוח יש לבדוק שישנה אחריות מקצועית בנוסף לצד ג' עם התייחסות לגבול אחריות כספית. עוד עולה, כי חלק מהמטפלים נוטים להתחיל לעבוד בטרם עשו ביטוח המעמיד אותם בסיכון, ובכך ניתן לומר שלא פעלו באחריות מקצועית כלפי המטופל ובעל החיים. במקרים של ביטוח נוטים לחשוב על המטפל והמטופל, אך גם בעל החיים הינו צד בעניין ויש לגלות את האחריות לשאת בעלויות הכרוכות בטיפול הרפואי ובתהליך שיקומו.
ככלל, הציע עו"ד דוד פוקס, שעדיף להיות מבטוחים "כקולקטיב" על מנת להגביר את כוחם של העוסקים בהתערבויות טיפוליות בעזרת בעלי חיים אל מול חברות הביטוח. בדרך זו ניתן להתמקח על מחיר הוגן, להרחיב את הביטוח ולקבל שירות מהיר וראוי בעת הצורך. אומנם תכני ההרצאה אינם מהווים תחליף לייעוץ מקצועי, אך בוודאי יסייעו בתכנון קריירה בתחום הטיפל בעזרת בעלי חיים תוך הקפדה על אחריות מקצועית.
פרופ' בדימוס נורדנברג, כלבנית טיפולית ופעילה בתכנית "כלבי ליטוף" בחסות עמותת מט"ב ותנו לחות לחיות, משמשת כיו"ר המועצה למעבדות רפואיות המייעצת למנכ"ל משרד הבריאות ויו"ר ועדת הביקורת של האגודה למדעי המעבדה הרפואית, הרצתה על תחום התערבות טיפולית בעזרת בעל חיים ייחודי מסוג כלב תרפיה. בפתח דבריה התייחסה להמשגתו של התחום Animal Assisted Visits עם כלבים – Therapy Dogs, אותו כינתה "כלבים מברכים" המבקרים מאושפזים בבתי חולים עקב מחלות פיזיות. השימוש בכלב לצורך תרפיה תועד לראשונה בשנת 1944 באוסטרליה כאשר כלבת יורקשייר סייעה לבעליה הטייס שאושפז עקב פציעה במלחמת העולם השנייה. עד מהרה נחשף הצוות הרפואי לכוח הריפוי והשמחה שהכלבה הביאה גם לשאר המאושפזים בבית החולים. השמועה על תרומתה של הכלבה בתהליך ההבראה התפשטה, ויחד עם בעליה הם ביקרו חיילים ששהו בבתי חולים נוספים, והכלבה הוכרה ככלבה הטיפולית הראשונה. כיום, כלבי תרפיה מופעלים במרכזים רפואיים שונים בעולם, ביניהם בישראל, את חלקם ציינה פרופ' נורדברג: במוסדות גריאטריים במסגרת פרוייקט של עמותת "כלבי ליטוף", בבית החולים הצרפתי "סן לואי" בירושלים המשמש כהוספיס, במחלקות נוער בבתי חולים פסיכיאטריים אחדים ובמחלקת אונקולוגיה ילדים בבית חולים שערי צדק.
פרופ' נורדנברג ציינה, כי על אף ההכרה בתרומה של כלבי התרפיה בשיפור המצב הנפשי ובהשפעה חיובית על מדדים פיזולוגים, זאת בהתאם לפרסום מאמרים רבים לאורך השנים, רק 18 מחקרים עמדו בקריטריונים של קבוצת ביקורת רחבה עם מדדים כמותיים להערכת ההתערבות. כך שמחד גיסא ישנו ידע תיאורטי רב ממנו ניתן ללמוד על התחום, ומאידך גיסא הידע אינו מבוסס דיו מבחינה אמפירית.
מן הידע בספרות הקיימת, הסבירה פרופ' נורדנברג, עולה שהתכונות שנדרשות מכלב על מנת שיתאים להיות כלב תרפיה הן: אופי נוח ולא תוקפני; אוהב מגע וליטופים; בעל יחס חיובי לאנשים זרים; אינו מגונן מידי על הבעלים שלו; ממעט לנבוח; הוכשר לבצע פעולות בסיסיות והורגל לסביבה מרובת גירויים. בתוך כך, יתכנו סיכונים בהפעלת הכלבים בבתי חולים, שכן מבחינה תיאורטית הם עלולים להעביר חיידקים באמצעות פרוותם וכפות רגליהם, לנשוך או לשרוט ולגרום לאלרגיות. על מנת להתמודד עם אפשרויות אלה, פירטה פרופ' נורדנברג את ההנחיות למניעת זיהומים עבור ביקורי חיות בבתי חולים כפי שפרסם האיגוד SHEA (The Society for Healthcare Epidemiology of America), כגון שמירה על היגיינת ידיים של החולים וחיסון של המטפל ושל הכלב. הקפדה על כללים אלה והפעלה של כלב בהתאם לתכונות של כלב תרפיה על ידי נוהג שהוכשר לכך, מצמצמים את הסיכון באופן משמעותי ביותר. כך למשל, הציגה המרצה מחקר מהשנים האחרונות, בו דווח שבבית החולים בקליפורניה Huntington Memorial Hospital California כלל לא נמצאו זיהומים זואונוטיים בתקופה של 5 שנים, במהלכן ביקרו כלבי תרפיה 2381 פעמים בקרב 1690 חולים. לדבריה, דווח זה עולה בקנה אחד עם שאר הדיווחים מבתי חולים שונים בהם לא נמצאה כל סכנה בעבודה עם כלבי תרפיה.
בסיום ההרצאה הוצגו העקרונות לביקור ע"י הכלב, על פיהן, משך הביקור נע בין 10-15 דקות, ניתן לקיים את הפעילות באופן פרטני סביב מיטתו של החולה או לחילופין באופן קבוצתי שמשך הפעלתו נע בין 25-30 דקות. המשימות אותן מבצע הכלב יחד עם החולה מתייחסים לתחום מוטוריקה עדינה בעזרת ליטוף וסירוק, מוטוריקה גסה באמצעות טיול עם הכלב, ושיפור הקוארדינציה דרך משחקים, כאשר כל אלה יחדיו מהווים גורם מוטיבציוני ליצירת קשר, שיפור במצב הרוח ולעליה בתפקוד הפיזי.
ד"ר אביב הציגה בהרצאתה מחקר חדשני ומקיף שערכה במסגרת עבודת הדוקטורט שלה באוניברסיטת בר אילן, בתחום הרכיבה הטיפולית לילדים עם ADHD. מטרת המחקר הייתה לבדוק את תרומת הרכיבה הטיפולית ודפוסי התקשרות של האם על תפקודים ניהוליים, עיבוד חושי, ערך העצמי, דפוס התקשרות בקרב ילדים עם ADHD ורמת המצוקה של אימהות לילדים עם ADHD סביב תפקודן כאימהות. מטרה נוספת הייתה לבדוק את תרומת הסוס והקשר עמו על התהליך הטיפולי.
המחקר נעשה בשיטת מחקר כמותית באמצעות שאלונים שמילאו האמהות, שאלון לאבחון הפרעת קשב וריכוז לצורך סינון, שאלון הבודק תפקודים ניהוליים (BRIEFׂ), שאלון (SPM) Home Sensory Processing הבוחן עיבוד חושי, שאלון הבודק מצוקה הורית ודפוסי התקשרות לאם. הילדים מילאו שאלון להערכה עצמית (SES) Self Esteem Scale, שאלון הבוחן דפוסי התקשרות ושאלון נוסף הבודק דפוסי התקשרות לסוס. קבוצת המחקר כללה 62 ילדים, שנטלו טיפול תרופתי והשתתפו ברכיבה טיפולית, וקבוצת ביקורת שכללה 61 ילדים שלא קיבלו טיפול מלבד הטיפול התרופתי. המחקר נערך ב-11 חוות, כאשר משתתפי המחקר מילאו את השאלונים בשלוש נקודות זמן: לפני תחילת המחקר, לאחר 20 שיעורי רכיבה וכ-32 שבועות לאחר סיום המחקר.
על פי תוצאות המחקר נמצא שמשתתפי הקבוצה שעברו רכיבה טיפולית הראו שיפור בתפקודים הניהוליים, בעיבוד והוויסות החושי, בערך העצמי וכי דפוסי התקשרות של הילד נעשו בטוחים יותר, זאת בהשוואה לקבוצת הביקורת. ממצאים אלה מאששים את הטענה, שרכיבה טיפולית אכן תורמת באופן משמעותי בשיפור מצבם של ילדים עם ADHD. מבחינת משתני האם דיווחה ד"ר אביב כהן על שני ממצאים מעניינים. הראשון הוא שלא נמצא קשר בין דפוסי התקשרות של האם לבין תרומת הרכיבה הטיפולית. משמע, הטיפול תרם לילד גם אם לאמא היה דפוס התקשרות חרד. מכאן ניתן להניח שאמהות עם דפוסי התקשרות לא בטוחים ואמהות שלא בהכרח סומכות על המדריך או משתפות פעולה באופן חלקי, עדיין הטיפול עשוי לסייע לילד. בנוסף נמצא קשר בין שיפור המשתנים המרכזיים של הילד לבין הפחתת רמת המצוקה של האמהות בעלות דפוס התקשרות חרד. בניסיון להסביר את הממצא, ד"ר אביב כהן העלתה את השאלה- כיצד שיפור אצל הילד, אשר אינו מהווה אובייקט להתקשרות עבור האם, הביא לשינוי. לדידה, ברגע שהיה שיפור במצבו של הילד האמהות היו זמינות ליצירת התקשרות חיובית עם בן הזוג המהווה אובייקט להתקשרות.
בסיום ההרצאה הדגישה ד"ר אביב את החשיבות במתן הסבר לאמהות על הקשר בין הנעשה בטיפול בחווה לבין התפקוד בתחומי חיים אצל הילד, על מנת שהן יכירו בתרומה של הרכיבה הטיפולית. כך למשל, להסביר כי שיפור בוויסות החושי באמצעות מגע עם הסוס ושיפור בתכנון ובהתארגנות הביאו לשיפור בתפקודיו של הילד מחוץ לכותלי החווה. למחקר הנוכחי תרומה רבה, הן בשל ממצאיו והן בשל רמה מתודולוגית גבוהה, זאת על רקע העדר מחקרים דומים בתחום הרכיבה הטיפולית ככלל ובקרב ילדים עםADHA ודפוסי התקשרות של האימהות בפרט.
אביב, ט' (2017). תרומת הרכיבה הטיפולית ודפוסי ההתקשרות האימהי לשיפור התפקודים הניהוליים, העיבוד החושי, חווית הערך העצמי, דפוסי ההתקשרות של הילד ורמת מצוקה האימהית בקרב יחידים עם ADHA. חיבור לשם קבלת תואר דוקטור לפילוסופיה. בית ספר לחינוך, אוניברסיטת בר אילן.
על הכותב – דודי רז
דודי רז הוא עובד סוציאלי קליני (M.S.W), בוגר תואר שני בחינוך מיוחד (M.A.) ומטפל בעזרת בעלי חיים. עבד במחלקה אשפוזית במרכז לבריאות הנפש ע"ש אברבנאל. כיום עובד בעמך, בקליניקה פרטית בתל-אביב עם ילדים ומבוגרים ומנחה קבוצות טיפוליות.
© כל הזכויות שמורות למכון מגיד מיסודה של האוניברסיטה העברית. ט.ל.ח.
בניית אתרים