מחקרים רבים מצביעים על כך שקשר עם בעל חיים משפיע על המצב הנפשי, הגופני והחברתי של מטופלים. בשל כך, טיפול בעזרת בעלי חיים תופס לו מקום של כבוד בין השיטות הטיפוליות הנפוצות. כשידע זה משולב בעבודה עם ילדים ומבוגרים שלא זכו לקבל ולחוות בשנות חייהם הראשונות את הקשר הנכון עם הדמויות ההוריות שטיפלו בהם, זוהי הזדמנות ייחודית בשבילם לבצע "תיקון" ולרכוש את מיומנויות ההיקשרות ההכרחיות הללו דרך הטיפול בעזרת בעלי החיים.
ג'ון בולבי, פסיכיאטר ילדים ופסיכואנליטיקאי בריטי, פיתח את תאוריית ההיקשרות שעוסקת בקשר המתפתח בין הילד להורה בשנות חייו הראשונות. התקשורת בין התינוק חסר ישע ונטול הגנות לבין הדמות הטיפולית בונה את התייחסותו של הילד לעצמו ולעולם שמסביבו. הוא מתקשר איתה בבכי, ביצירת קשר עין ובהיצמדות אליה. הקירבה בין התינוק לבין הדמות המטפלת בו תלויה לא רק במערכת ההתקשרות שלו איתה, אלא גם בתגובותיה אליו ובזמינותה לסיפוק צרכיו הרגשיים. בולבי קרא לקשר רגשי זה ה"בסיס הבטוח" בשל היותו מרכיב חשוב ביותר בקשר בין אם לילד מעבר לסיפוק צרכים גופניים. קרבתה של הדמות הטיפולית והתייחסותה המיטיבה עמו עוזרת לתינוק לגבש תחושת ביטחון, מווסתת את רמת המתח שלו, מספקת לו תמיכה ועידוד ועוזרת לו להתמודד בעת מצוקה ולחץ. איכותו של הבסיס הבטוח שנוצר בגיל כה צעיר משפיע על האדם גם בבגרותו ובא לידי ביטוי בהתנהגותו, במערכות היחסים שהוא מפתח, בדימויו העצמי וביכולתו להתמודד לאורך חייו.
אולם, כאשר הדמות המטפלת נחווית ע"י התינוק כלא זמינה, לא קשובה ובלתי עקבית הוא מתקשה לבטוח בעולם שמסביבו ולפתח תחושת ביטחון בתוכו. לכן, גם יחשוש מהתמודדות עם מצבים חדשים ובלתי מוכרים ויתקשה ביצירת קשרים עם אנשים שאינו מכיר.
מחקרים פסיכולוגיים רבים הראו, שלאנשים בעלי תחושת ביטחון יש ראייה חיובית על טבע האדם, הם נותנים אמון בזולת, מרגישים שליטה בחייהם ובעלי יכולת הסתגלות טובה. לעומתם, האנשים שלא הצליחו לפתח דפוס היקשרות בטוח מחזיקים בתפיסות שליליות יותר ביחס לאחר שהן תוצאה של התנסויות התקשרות שליליות. הם נמנעים יותר מליצור קשר, מרגישים שונים ונוטים לפרש בצורה מועצמת את תגובות האחרים במיוחד במצבי מצוקה ולחץ.
גישת טיפול בעזרת בעלי חיים נחשבת לגישה טיפולית ייחודית לילדים הסובלים מדפוס היקשרות לא בטוח בעקבות התעללות או הזנחה. אחת ממטרותיה החשובות של גישה זו היא להפחית את הסיכון להעברת דפוס ההתעללות וההזנחה אל הדור הבא - הילד שעלול להיהפך להורה מתעלל ופוגעני לילדיו שלו מחקרים רבים העידו בממצאיהם, שילדים שהיו קורבנות של התעללות נפשית, גופנית ו/או מינית או כאלו שחוו הזנחה חמורה נמצאים בסיכון גבוה להפוך להורים מתעללים ומזניחים. לפי התיאוריה של בולבי, הסיבה היא שילד שחווה התנסויות קשות כאלו לא הפנים את דפוס ההיקשרות הבטוחה.
טיפול בעזרת בעלי חיים יכול לעקוף את קשייהם של ילדים אלו מבחינת חוסר האמון במבוגרים או הקושי ליצור קשר עם דמות המטפל, ויכול להעניק לו כלים ייחודיים שיאפשרו להגיע לעולמו הפנימי ולטפל בקשייו.
כלי טיפולי זה ניתן ליישום כאמור בקרב ילדים, אך גם בקרב מתבגרים, מבוגרים, קשישים, עצורים בבתי כלא, חולים פסיכיאטריים, אוטיסטים או חולים במחלות כרוניות וסופניות.
במהלך טיפול בעזרת בעלי-חיים נוצרת אינטראקציה בין המטופל לבעל החיים, כשהמטפל מתווך בינו לבעל החיים ובינו לבין התהליכים הפנימיים שהוא עובר בטיפול. נוכחות בעל החיים היא הכלי ליצירת הבנה ומודעות להתנהגותו, צורת חשיבתו, הבעת רגשותיו והתנהגותו החברתית. המטרה היא ליצור שינוי, לחזק בו תחושות של קבלה והעלאת הערך העצמי ולקדם התפתחות רגשית בריאה שתחליף את החוויות של ההיקשרות השלילית שנטבעו בו.
בעל החיים משמש כ"גשר" לקשר בין המטופל למטפל, משום שבעלי חיים הינם מזרזי אינטראקציה חברתית ויוצרים תחושה של תפיסת הסיטואציה כידידותית ובטוחה. המטופל נחשף לדרך החיובית והמטפחת שבה מתייחס המטפל לבעל החיים, מחקה אותה ומתנסה בה וחווה את בעל החיים כמי שמעניק תחושת ביטחון ואהבה שאינה תלויה בדבר.
בעל החיים משמש בטיפול כדמות התקשרות חיובית וכך ניתן לעבוד עם המטופל על עיבוד סוגיות התקשרות דרך המשחק עמו. מחקרים הראו גם, כי קשר מתמשך עם בעל חיים יכול למלא את אותם צרכים שמספקת דמות התקשרות אנושית.
נקודה מעניינת נוספת היא העובדה, שהקשר שנוצר בין הילד לבעל החיים משמש אמצעי מצוין להתנסות באינטראקציות חברתיות ובדפוסי תקשורת חיוביים. בעלי החיים נוטים להיות יותר סלחניים מאנשים, להפגין חיבה ואינם משדרים דחייה, שיפוטיות או ביקורת במקרה של טעות או ביצוע שגוי כלשהו. במקרים של ילדים שחוו התקשרות לא-בטוחה, החוויה הטיפולית עם בעל החיים מדגימה להם מנגנון של שליטה חיובית והעצמה, שלא זכו למענה מספק בקשריהם המוקדמים עם הדמויות המשמעותיות בחייהם. תוך כדי הטיפול הם לומדים וחווים דפוסי התנהגות נורמטיביים שיוכלו לאמץ לחייהם.
מכיוון שהתנהגותם של בעלי החיים הינה לרוב בלתי צפויה וספונטנית היא יכולה לעורר אסוציאציות, זיכרונות, רגשות ותגובות אצל המטופל, שניתן להתייחס אליהם "כאן ועכשיו". כך נוצר בטיפול מרחב גדול של הזדמנויות למשחקי תפקידים, שחזור חוויות מהעבר, עבודה על תכנים רגשיים וביטוי רגשות קשים שיכולים לעלות על פני השטח.
לטיפול שמעניק הילד לבעל החיים בזמן הפגישה תפקיד חשוב ומטרתו לעודד התפתחות אמפתיה כלפי בעל החיים ובהמשך גם לבני אדם. הטיפול בבעל החיים מאפשר יצירת מגע עדין ואינטימי שתורם לתחושת הנאה, רווחה ולהפחתת מועקה ולחץ.
© כל הזכויות שמורות למכון מגיד מיסודה של האוניברסיטה העברית. ט.ל.ח.
בניית אתרים