מאמר סקירה - יום עיון בעלי חיים כמהווים ממלאי מקום בהיעדר משפחה

יום עיון של בית הספר להתערבויות טיפוליות בעזרת בעלי חיים, מכון מגיד, מבית האוניברסיטה העברית

חמוטל סדן, עורכת כתב העת חיות וחברה

האם בעל חיים יכול למלא מקום בהיעדר משפחה? מהן היכולות התרפויטיות הגלומות בצירוף בעל חיים לחוג המשפחה? כיצד הכנסת בעל חיים הביתה משפיעה עליו ועל בני המשפחה? בשאלות אלה ואחרות עסקו חמש הרצאות ביום העיון של בית הספר להתערבויות טיפוליות בעזרת בעלי חיים במכון מגיד, תוך כדי שילוב תיאורי מקרה וניתוח תיאורטי פסיכולוגי.

הרצאה ראשונה - בעלי חיים מענקים תחושת שייכות

את יום העיון פתח מנהל בית הספר ד"ר יוני יהודה, שהוא גם תרפיסט ומטפל בעזרת בעלי חיים. הוא הביא לאולם זוג גוזלי תוכי מסוג קוקטייל שהוא מחזיק בקליניקה 'מרכז חוויות' שבניהולו — אחד אפור ואחד צהוב — וסיפר כי הוריו של הצהוב דחו אותו מפני שנולד עם פגם גופני. התוכי האפור, שלא היה מאותה הטלה, היה עד לחוסר האונים של הגוזל הצהוב, ודאג להאכילו ולהחזירו לקופסה בכל פעם שההורים דחקו אותו ממנה.

ילד בן שבע שהגיע לטיפול בקליניקה בעקבות חרדת נטישה — שהתעוררה בו לאחר שנעזב על ידי אמו במכונית שמחבלים ירו עליה — הבחין בהתנהגות הזו של הגוזלים. הילד הסביר כי דאגה הדדית כמו זו המתקיימת בין הגוזלים הללו היא המאפיינת יחסי משפחה, ועל כן הוא רואה אותם כאחיו. ד"ר יהודה הציג מקרה זה כדוגמה ליכולת של בעלי החיים להעניק לנו תחושת שייכות ולעודד אותנו להרחיב את השיח לנושאים אישיים שקשה לנו לדבר עליהם. הילד התקשה לדבר על תחושת הנטישה שעוררה בו התנהגותה של אמו, אך הוא היטיב להסביר את התנהגות אמם של התוכים. שני ה'אחאים' שלו שהיו ממין אחר שימשו בעבורו כמשפחת אומנה, שבעזרתה יתאפשר לו לחזור לבסוף אל משפחתו הגרעינית.

את ההרצאה השנייה נתנה איוני מריה רוחאס, בעלת המיזם Furry Tales שהיא הקימה בחווה ירוקה city farm בלב לונדון המזרחית. חווה זו מקיימת פעילויות רבות למען הקהילה, בהן שילוב ילדים בעבודות גינה תוך כדי התנסות בגידול מזון בעצמם; העסקת כמאה מתנדבים המסייעים בתחזוקת החווה, ובהם אנשים בעלי בעיות בריאות וכאלה המצויים בתהליכי גמילה מסמים ומאלכוהול למען צירופם לקהילה ושיקומם; קיום סדנאות אומנות כפרית כגון קרמיקה ונגרות; והעסקת מתנדבים בבית קפה אורגני, שהכנסותיו מסייעות לקיום החווה כולה. מיזם Furry Tales , שנוסד לפני כשנתיים וחצי, נועד לשלב בקהילה בני שישים פלוס כדי להפחית את בידודם החברתי ואת תחושת הבדידות שלהם. במסגרת המיזם קבוצת מתנדבים בראשות רוחאס יוצאת פעמיים בחודש אל מרכזי דיור מוגן ובתי אבות בסביבת החווה, ומפגישה את הדיירים שם עם בעלי חיים שהיא מביאה מהחווה, כגון שרקנים וארנבים. רוחאס הדגישה כי אין מדובר במפגשים טיפוליים, אלא בפעילויות המאפשרות לקשישים לקיים קשר טבעי עם בעלי החיים Animal Assistant Activity. מלבד זאת, מתקיימים מפגשים שבועיים בתוך החווה. קשישים המסוגלים להתנייד בעזרת סיוע של מטפל או באופן עצמאי, מגיעים אל החווה ושם הם מטפלים בבעלי החיים, מסרקים ומאכילים אותם ואף עוסקים בגינון. המיזם מבוסס על ההכרה שקשישים אינם בהכרח אוכלוסייה חלשה ונזקקת, וביכולתם לממש כישורים ייחודיים ולתרום לזולת. על כן בשני סוגי המפגשים הללו הקשישים אינם רק על תקן מקבלים, אלא הם גם מעניקים — מטפלים בבעלי החיים וחולקים את ניסיון חייהם העשיר עם המתנדבים בחווה.

ההרצאה השלישית, עסקה בנושא המשפחה בקרב נשים עברייניות

לְבנה כהנים יעקב, בוגרת בית הספר להתערבויות טיפוליות בעזרת בעלי חיים במכון מגיד ומטפלת בתחום בעלי חיים זה, הציגה מקרה של אסירה בכלא תרצה, כלא הנשים היחיד בישראל. בכלא זה, מרבית האסירות מתדרדרות לפשע לאחר חוויית פגיעה בתוך המשפחה, כגון התעללות מינית, ועל כן משפחה מתקשרת אצלן לתחושות של חוסר ביטחון, פגיעה וניצול.בתוך בית הכלא יש פינת חי שנודע לה ערך טיפולי: היא מעודדת נשים לדבר על נושאים אישיים כאובים, כגון בית, תחושת אובדן, זוגיות, אימהות, אלימות, בדידות, חום ומגע. כהנים יעקב סיפרה על עבודתה עם אסירה שמאז גיל 17 נכנסת ויוצאת מהכלא. אותה אסירה היא בת להורים אלכוהוליסטים, חוותה אלימות רבה כילדה ולטענתה נפגעה מינית על ידי אביה. בחייה הבוגרים היא דיירת רחוב, קורבן זנות ונרקומנית, המאובחנת כבעלת סכיזופרניה ואישיות גבולית. היא נכלאה בבית הכלא על עבירות תקיפה, והיא בעלת היסטוריה של פגיעה עצמית וניסיונות התאבדות. במשך כשנה נפגשה כהנים יעקב עם המטופלת למשך 50 דקות טיפול פעם בשבוע בחצר ההפרדה של בית הכלא, ותוך כדי כך נוצר קשר עוצמתי בין המטופלת לבין חומט כחול לשון בשם ברוך. האסירה הזדהתה עם התכונות של הזוחל (מתבודד, תוקפני) והשליכה את תכונותיה עליו (שקט, עדין, יכול לתקוף אך אינו מעוניין בכך); דימתה שהיא שומעת דרכו את קולותיהם של בני משפחתה (אביה, אמה, סבתה); הניחה אותו על חתכים בגופה משל היה תחבושת; ונישקה אותו. המגע הקרוב עם ברוך הלטאה אפשר לה לפתח שיח על גבולות גוף ועל הסרת חסמים נפשיים. על רקע כל אלה ביקשה כהנים יעקב לנקוט התערבות טיפולית וליצור קווי בידול בין האסירה לבין דמות הלטאה. כמו כן, ברוך ייצג בעבור האסירה את הקשר שלה עם אמה: כפי שנקבת החומט משריצה צאצאים חיים ונוטשת אותם לגורלם, כך אמה של האסירה מסרה אותה למשפחת אומנה בגיל שבע. עם זאת האסירה סיפרה למטפלת שברוך ניסה להציל אותה בעת שהיא חתכה לעצמה את הצוואר והורה לה לחדול מהפעולה הזו, כך שבמקרים מסוימים הוא שימש בעבורה תחליף לאם נורמטיבית.

ההרצאה הרביעית, התיאוריה הפסיכולוגית- בסיס הטיפול המשפחתי

הייתה של אורית רוזנבויים, מרצה בכירה במכון אדלר, שהציגה את עיקרי התיאוריה הפסיכולוגית שבבסיס הטיפול המשפחתי של שיטת אדלר. לפי שיטה זו, ילדים הם בעלי זיקה חברתית שיש לפתחה, ולתורשה ולסביבה גם יחד יש תפקיד בעיצוב אישיות הילד. המודל המשפחתי המומלץ על פי אדלר הוא המודל הדמוקרטי, שבו היחסים בין הורים לילדים הם הדדיים אך לא סימטריים. במודל זה ההורה מכיר בצורכי הילד והילד מכיר בצורכי ההורה; ההורה גם מבין את רצון הילד — אך אינו חייב להיעתר לו, מפני שצורכי הילד, ולא רצונותיו, הם שמדריכים את ההורה. על פי אדלר לילד חמישה צרכים פסיכולוגיים הקשורים לרצון להרגיש שייך: התייחסות אישית; תחושת שווה ערך; צמיחה, גדילה והתפתחות; משמעות אישית במשפחה; ותרומה ומועילות. צירוף בעל חיים למשפחה יכול לסייע בפיתוח האישיות והרגש של הילד, שכן הוא נותן מענה לכל הצרכים שצוינו לעיל. הילד מעניק תשומת לב רבה לבעל החיים ומקבל ממנו תשומת לב באותה המידה; הקשר עם בעל החיים מביא את הילד לצמיחה וללמידה, מקנה לו תחושת ערך; והדאגה לו מוסיפה לתחושת האחריות והמועילות של הילד. באופנים אלה צירוף בעל חיים למשפחה מקדם את השתלבותו של הילד בקהילה ובחברה.

הרצאה חמישית, בעלי חיים משרישים ביטחון ואמון

טל שבתאי, תלמידת שנה ג' בטיפול בעזרת בעלי חיים במכון מגיד, ואבישג טוראל, פסיכותרפיסטית על פי הגישה הפסיכואנליטית ומרצה באותו מכון, הן שנתנו את ההרצאה החמישית. שבתאי תיארה את טיפולה בילדה בת שש, שהחלה לגלות אי שקט בכיתה לאחר נטישת האם והתפרקות התא המשפחתי. הילדה הגיעה פעם בשבוע למפגשי טיפול פרטניים שנועדו ליצור מרחב בטוח המעודד תחושת העצמה, קבלה, מסוגלות וויסות רגשי. במסגרת זו נפגשה הילדה עם ארנבון בשם פלאפי. במפגשים הראשונים התבוננה הילדה בארנבון בעניין רב והאכילה אותו, אך בהמשך המפגשים הלך ופחת העניין שלה בו. טוראל ניתחה את המקרה מפרספקטיבה פסיכואנליטית, והסבירה כי הפסקת ההתעניינות בארנבון התרחשה בד בבד עם התגברות האמון בשבתאי: הילדה הבינה ששבתאי תמשיך לקבל אותה גם אם היא תפסיק לגלות אחריות כלפי הארנבון ולהאכילו. כמו כן הארנבון ייצג לילדה עולם תוכן ורגשות קשים שהיא ביקשה לדחוק הצדה, ובהתאם לכך היא החלה להגדיר לארנבון מרחב פיזי תחום. המטופלת הצליחה במשחקיה עם הארנבון ועם בובותיה לחבר בדמיונה את שני הוריה כזוג ולהביאם לכיתת הטיפול, שבה היא הרגישה נינוחות וביטחון.

לאחר ההרצאות התקיים רב-שיח שעסק במיסוד העולמי של התערבויות בעזרת בעלי חיים. בשלב זה ראיין ד"ר יהודה את רוחאס, שהגיעה מאנגליה ל'מרכז חוויות' לצורך מחקר בעבור קרן צ'רצ'יל ( Churchill foundation ), אשר אוספת כספים למען בעלי חיים נטושים ולמען מחקרים בתחום ההתערבויות הטיפוליות.

לבסוף התקיים דיון במצבו של ענף טיפולי זה בישראל, ובהקשר זה סיפר ד"ר יהודה על אודות הארגון שהיה שותף בהקמתו, 'נפש חיה בגוף חי', אשר שם לעצמו למטרה לקדם תחום זה בארץ.

למידע על התכנית טיפול בעזרת בעלי חיים היכנסו לכאן