טיפול בעזרת בעלי חיים בפגיעת ראש טראומטית

פגיעת ראש טראומטית (Traumatic Brain Injury- TBI) היא פגיעה מוחית שאינה ניוונית או מולדת, הנגרמת מגורם כוח חיצוני. פגיעה זו עלולה ליצור הפחתה או שינוי במצב ההכרתי ולגרום לליקויים בתפקוד הקוגניטיבי, התנהגותי, רגשי ופיזיולוגי.
פגיעות ראש טראומטיות שכיחות בעיקר בקרב פעוטות עד גיל 4, בקרב בני נוער ומבוגרים צעירים, ואנשים מעל גיל 75. כמו כן יותר גברים לוקים ב-TBI מאשר נשים.
הגורם הנפוץ ביותר ל- TBI הוא נפילות. הגורם השני הנפוץ ביותר הוא תאונות דרכים. גורמים נוספים הם תאונות ספורט, חבלות ילדות, אלימות ועוד.
TBIמדורגת לרמות קלה, בינונית או חמורה. חומרת הפגיעה המוחית מדורגת באמצעות סולם גלזגו (GCS - Glasgow Coma Scale). סולם זה מתאר את תגובת הנפגע לאחר החבלה לגירויים שונים בפתיחת עיניים, בתגובה מוטורית ובתגובה מילולית. הבדיקה נערכת בחדר המיון.
TBI הינה הטרוגנית במונחים של הגורמים לפגיעה, פתולוגיות, עוצמת הפגיעה וסיכויי ההחלמה, ולכן היא מציגה אתגרים אבחנתיים רבים9. בנוסף לכך, ל- TBI אין דפוס קבוע של סימפטומים, משום שהליקויים משקפים את האזור במוח שנפגע ואת שיעור הפגיעה.
למרות שרוב האנשים שעברו פגיעת ראש טראומטית מחלימים במהירות וחוזרים לתפקד לאחר שלושה חודשים, בסביבות 20% מאלו שלקו בTBI -ברמה קלה ימשיכו לחוות ליקוים הנמשכים חודשים, שנים או עשורים.

קשיים תפקודיים :

למרות ש-75% מנפגעי TBI מוגדרים עם פגיעה קלה (75%), פגיעה זו משפיעה משמעותית על הפן הפיזי והרגשי, וכן היא עשויה לגרום לירידה כוללת באיכות החיים.
אנשים שעברו TBI לרוב מתנסים בשינויים ביכולתם לבצע תפקידים משמעותיים, משימות ופעילויות שונות, וכן לתפקד באופן כללי. הנפגעים עשויים לחוות טווח רחב של קשיים היכולים לכלול צירוף של סימפטומים גופניים ותחושתיים, קוגניטיביים, רגשיים והתנהגותיים. לדוגמא:
• ליקויים גופניים: כאבי ראש, עייפות, הפרעות שינה, חוסר איזון הגוף, סחרחורות וחולשה, לקויים בחושים השונים.
• ליקויים קוגניטיביים: קשיים לימודיים, בעיות זיכרון, קשיים בעיבוד מידע, בפתרון בעיות, בכושר השיפוט, קשב, חשיבה, יכולת ריכוז, וכן ליקויים ביכולת תכנון וארגון, ובארגון מחשבות ורעיונות.
• ליקויים רגשיים: 20% מהמטופלים עםTBI ברמה בינונית סובלים מדיכאון, בעיות במצב הרוח ובעיות חרדה, שלרוב נמשכים כשנה לאחר הפגיעה. בנוסף לכך, נפוצות מאוד תחושות כעס ותוקפנות, עצבנות, יכולת עכבות מופחתת ושימוש באלימות פיזית.
קשיים מגוונים אלו יכולים להשפיע על תפקודים פסיכו-חברתיים המגבילים את התפקוד בפעילויות יום-יומיות בתחומים רבים ושונים כגון פעילויות פנאי, ספורט, לימודים, משפחה וחברה. כמו כן גם ליקויים תקשורתיים נפוצים מאוד.

שיקום נפגעי פגיעות ראש טראומטיות בשילוב טיפול בעזרת בעלי-חיים:

טיפול בעזרת בעלי חיים (בע"ח) עם מגוון אוכלוסיות, המוגבלות גופנית רגשית ושכלית, מוכר מזה עשרות שנים. הרציונל של העבודה עם בעלי חיים ושל הטיפול באוכלוסיות אלה בעזרתם, נובע ממחקרים רבים שבדקו את הקשר בין האדם לבעלי החיים. מעבר לחיבה לבעלי חיים נמצא, באוכלוסיות ילדים צעירים בריאים, שהמוטיבציה לפעולה בעקבות בעל חיים גבוהה מהמוטיבציה לפעולה בעקבות צעצוע דמוי בעל חיים5. במחקר שנעשו על אוכלוסיות ילדים אוטיסטים ו/או ילדים עם הפרעות רגשיות והתנהגותיות עולה, שילדים אלה חווים הנאה כאשר הם עובדים עם בעלי חיים. בנוסף, הערכה עצמית ודימוי עצמי יכולים להיות מושפעים לטובה על ידי הקשר עם חיית המחמד.
חשוב לציין שאין עדויות מחקריות רבות לתרומת הטיפול בעזרת בע"ח למבוגרים וילדים לאחר TBI, ויש עוד הרבה מקום לקדם את המחקר והעשייה באוכלוסיות אלו ולבסס יותר ראיות מחקריות בנושא. עם זאת, ניתן לשער שטיפול זה יתרום גם לאנשים אלו בתחומים רבים בשיקום וקידום היכולות השונות שנפגעו, יחד עם תמיכה ושיפור ההתמודדות הרגשית עם הפגיעה והשלכותיה על התפקוד.

כמו כן, תרומתם של בע"ח לילדים מתבטאת במישורים נוספים רבים ובהם:
• תרומה נפשית: מתן אהבה ללא תנאי, תחושת בטחון ומקור גאווה לילד, וכן פיתוח דימוי עצמי והערכה עצמית חיובית.
• תרומה חברתית: בעל החיים כמקור לתמיכה חברתית, מתווך חברתי, חבר למשחק ושותף לאינטראקציות.
• תרומה פיזיולוגית: בעל החיים תורם להפחתת לחץ דם, הפחתת קצב פעימות הלב והורדת החרדה.

תרומות אפשריות נוספות מטיפול בעזרת בעלי-חיים:

בעלי חיים מעודדים מוטיבציה, מהווים מקור להנאה ויצירת חוויות חיוביות, מקור להתנסויות חדשות, חוויות הצלחה, ומעודדים את חיזוק הביטחון העצמי לאחר הפגיעה והשלכותיה.
מקור לתמיכה רגשית, חווית נתינה וקבלה, תחושת חום מבעל החיים. חשיפה לבעל חיים שמקבל אותם כפי שהם.
כמו כן בע"ח עשויים לסייע בהפחתת דיכאון, הרגעת אגרסיות ותוקפנות, הפחתת סטרס והגברת רוגע, למידת אסטרטגיות הרגעות והגברת האיזון הרגשי.

מאת אורלי חתינה-חן, סטודנטית בתכנית טיפול בעזרת בעלי חיים, מכון מגיד מטעם האוניברסיטה העברית, ירושלים
הפוסטר הוכן במסגרת הקורס "אוכלוסיות נבחרות בשיקום – ותרומתם של בע"ח" כחלק מהתכנית טיפול בעזרת בעלי חיים.