לזכרה של ד"ר דורית שיקיירסקי ז"ל

אין מילים להביע את הצער, הכאב והאובדן נוכח מותה בטרם עת של דורית שיקיירסקי מורה, מדריכה, עמיתה ושותפה משמעותית בחשיבה ובעשייה הבית ספרית.

מִן הַהֲבָרוֹת אֶעֱשֶֹה מִלִּים
לְהַבִּיעַ אֶת
הַנִּפּוּץ הַפְּנִימִי
לָזֶה לֹא יִקָּרֵא עֲדַיִן שִיר
כִּי הַחֶלְקִיקִים הַמִּתְנַקְּשִׁים
עוֹד לֹא מָצְאוּ חִבּוּרִים
מְשׁוֹטְטִים בִּי
בְּמִקְרִיּוּת מַלְעִיגָה

ארז ביטון מתוך השיר 'הֲבָרוֹת'

דברי הספד מאת ד"ר עינת אספלר רוזנבוים - מנהלת בית הספר לפסיכותרפיה

'הקרוי בפינו התחלה הוא לא אחת הסוף.
ולהגיע אל הסוף, משמע להגיע אל ההתחלה.
הסוף הוא המקום ממנו אנו באים'.

ובהתאמה למילותיו של ט.ס. אליוט, הסוף שלך הוא המקום ממנו באת. ואת יוצאת מהעולם מוקפת קודם כל בבני המשפחה שבתוכה גדלת.
ספורים הם הקרובים. כי כך יצרה זאת ההיסטוריה. אך הקרבה הייתה לא רק בדם, אלא צרובה בתוך נפשך.
שותפות של גנים, של גורל, ושל חיבה עזה ודאגת אמת, למרות מרחק של גיאוגרפיה.ובנוסף יש בקהל חברי ילדות, ואנשים רבים שנקשרו בך בחייך.

ספרך מונח היה אתמול על שולחני.
ראיתי את כריכת הספר. ובדמיוני ליוויתי אותך, ברגעים האחרונים, כשכל הספר כבר היה כתוב. רק כדי לבחור את הכריכה.
כיצד נבחר צבעה הירקרק של עטיפת הספר? ובכן ראשית הוא לא נבחר. לא בפאסיביות. זו את בחרת. באופן מכוון.
ובדמיוני הצבע כמו היה ידוע לך מראש. נקבע מייד שהוא ירוק.
צריך לומר שזו הייתה בחירה אסתטית. אולי דומה להקפדה שבה בחרת את כל פריטייך. ארגון הרמוני ייחודי ורב גוני. שבוע של ירוק, שבוע צהובים, אחר כך את כולך לוהטת באדום. בגדים, שיער, לאק ותיקים. עושר צבעוני שאת הרגעת במכוון.
אך לאסתטיקה המיידית והברורה נוסף עיסוק במשמעות הצבע.
ירוק הוא טבע. צמיחה והתחדשות. אבל הוא גם צבעי קירות בתי חולים, המנסים ללא מילים לסוך מרחב מרגיע למכאובי הגוף וגם הנפש, ירוק הוא צבע הדולרים, ויש המוריקים מתוך קנאה.
הכל התאים לך – כי העולם, וגם הפסיכואנליטי, עוסק ביחסים ובכוחות. והוא מונע מאלו כמו מאלו. צמיחה, קנאה, פוליטיקה של משאבים והתחדשות.
ואז שבעת רצון מהבחירה בצבע, זיכית עצמך בכוס קפה, אולי במאפה אך בבירור עישנת סיגריה. וצעדת אל הטמבוריה שבשדרות ביתך, החלפת מילות שלום והיכרות עם המוכרים אשר יושבים איתך ביפו זה שנים, והתיישבת לבחור את הגוון מתוך המניפה שהם הוציאו עבורך.

ובדמיוני חזרת לשם מספר לא מבוטל של פעמים. קפה, סיגריה, שלום ומניפה לבחון גוני-ירוק שונים. ושוב. חוזר חלילה. חלילה כדי לא לבחור באפשרות אשר איננה מדויקת. כשהבדלים דקים לעין מהדהדים שונה בתוך נפשך. וגם בבחירת גוון הצבע, דמיינתי לי אותך בוחנת התאמה בין גון-הצבע לשם שלו ניתן במניפה.
'טורקיז אוקיינוס', שמהדהד את פסיכולוגית המעמקים? 'שרשרת הודית', שמאפשרת התייחסות אל הרקמה הבין-דורית וגם למארג בין תרבויות? אולי בחרת גוון ששמו 'רוח איסלנדית'? המשקף את תפיסתך שיש הנדרשים בתוך טיפול נפשי לא להכלה רגשית חמה אלא למעין קרירות, המאפשרת רגיעה מסערות הנפש החמות. רוח-מזגן שמשיבה כוחות לברור בנחת העובדות וגם פשרן.
ואז כשכל הבחירות כבר תמו. ואת ערכת עוד הגהה אחת לפני הירידה לדפוס. מבלי משים בחנת היכן מיקמו את ארבע אותיות היוד אשר בשמך. עינך עקבה מתוך הרגל. בודקת שהשם נכתב נכון. שיקיירסקי, וארבע אותיות היוד ממוקמות בסדר הראוי בין תשע אותיות-שמך.
ולו היתה בך אמונה באל, אפשר היה לחשוב שאת בודקת שוב ושוב, אם מישהו בטעות, שירבב את שמו בשמך, במקומות הלא נכונים.
וביון שחותם את הכותרת של ספרך שימש אותך כאפליקציית ווייז. הדני-דין של יחסי המשתתפים. רואה ולא נראה, מביט ממעל בתמונה כולה ומשרטט דרכים שונות להבינה. עם עומסים שלא תמיד גלויים לעין. וכך אולי סימלת לך וגם לנו. שבכל רגע, בכל קבוצה, כל הרף עין, אוצר לא רק את מה שמתרחש בזמן הווה אלא קשור באופן הכרחי בהוויה של כל אחד ממשתתפי אותה קבוצה, וגם במתח העצום בין הרצון בקשר לבין ההתקפה על חיבורים.
ובתחתית הדף מופיע שם ההוצאה. פרסמת את מחקרך ב'רסלינג'. ואציין שאין המדובר בהוצאה שמנסה לברור רק את רבי המכר. להפך. נראה שהיא מנסה שלא לקלוע לטעמו של הציבור. היא מנסה להתוותו. וכך למרות שמעטים מבין ספרי ההוצאה לאור זכו להדפסה נוספת, ברור לכל שרסלינג, ממש כמוך, פתחה בפני כולם עולם שלם של ידע ואפשרה לחשוב בתעוזה, לומר ולפרסם דברים שישנו את אופני השיח של כולם.
וכך עוד בטרם פתחתי את הספר אמש, נגלית לי בעטיפתו. כפי שהיית לי בחייך. ברורה, חדה אך גם קשובה להבהובי הסאב-טקסט. ידענית שאין שנייה לה וסקרנית ללא גבולות. עם אהבת אמת אל הדיוק וניסיון לתפוס את מה שלא ניתן לראות בעין - למהלך הלא מודע. ליחסיה האינסופיים של הנפש היחידה עם זו של הקבוצה. הצלחת להתייחס בדייקנות כירורגית משולבת בהומור עצמי, גם אל הנושאים הבסיסיים במקצוע וגם אל עצמך.

אסיים בט.ס. אליוט. כי הקרוי בפינו התחלה הוא לא אחת הסוף.
"מַה שֶּׁעָשׂוּי הָיָה לִהְיוֹת וּמַה שֶּׁהָיָה
מוֹרִים עַל כִּוּוּן אֶחָד, שֶׁתָּמִיד הוֹוֶה.
קוֹל צְעָדִים מְהַדְהֵד בַּזִּכָּרוֹן
לְאֹרֶךְ הַמָּבוֹי אֵלָיו לֹא פָּנִינוּ
לִקְרַאת הַדֶּלֶת שֶׁמֵּעוֹלָם לֹא פָּתַחְנוּ"

את כבר חסרה לי ואני מקווה שסוף סוף את בעולם שכולו טוב.

 למאמר של ד"ר דורית שיקיירסקי ז"ל - תרומות (לא) אנונימיות: על סימולטניות של רעיונות בחברה ובתרבות