אספני התארים - לטוב ולרע ובאיזו מידה?
ישנה דעה רווחת האומרת שככל שלומדים יותר, השכר שאותו מרוויחים גבוה יותר. אם לאדם יש תואר ראשון – הוא ירוויח יותר ממי שסיים בגרות בלבד, ומי שסיים תואר שני ירוויח אפילו יותר - הבעיה היא התחרות בין ההשכלה לגיל. אם הצלחתם לצבור תואר שני או שלישי ואתם בני עשרים וקצת, ייתכן שאמירה זו נכונה לגביכם, אבל כאשר המצב הוא שלימודים לקראת תארים מתקדמים או נוספים לוקחת שנים רבות ואנשים בני ארבעים נחשבים לזקנים בשוק העבודה – זה הזמן לעשות חושבים לגבי ההחלטה להמשיך וללמוד.
אז למה בעצם להמשיך וללמוד?
בדרך כלל נהוג לקטלג את "הסטודנטים הנצחיים" לשלוש קטגוריות עיקריות:
- אלו שמנסים לצבור תארים משלימים (מתקדמים ואחרים) במטרה לשפר את סיכויי ההצלחה שלהם בשוק העבודה.
- אלו שמנסים להגיע להשכלה הגבוהה ביותר שניתן (תלמידי הדוקטורט) ובמקביל להתפרנס מעבודות סטודנטיאליות או זוטרות.
- ואלו שפשוט אוהבים ללמוד.
למה הם עושים את זה? מה הם רוצים להשיג? והאם הדרך בה הם נוקטים תביא אותם ליעדם?
"מסלול קריירה מוצלח וריווחי יותר"
מרבים הסטודנטים הנצחיים בקטגוריה הראשונה מגיעים עם היעד הזה בקנה. מדובר באנשים הלומדים מקצועות משלימים: כלכלה ומנהל עסקים, משפטים וחשבונאות, כלכלה לתואר ראשון, מנהל עסקים לתואר שני, משולב עם תואר ראשון ושני במשפטים, לדוגמה. המחשבה שמאחורי בחירות שכאלו היא שבמידה וההשכלה מתאימה לא רק לנקודת ההתחלה אלא גם למסלול הקידום שלאחריה – אז הקריירה תתקדם מהר יותר, מוצלח יותר, רווחי יותר.
כדי לבחון האם אלו שבחורים במסלולים כאלו צודקים, צריך להסתכל לרגע על שוק העבודה, ושוק העבודה כמעט ותמיד יעדיף ניסיון על השכלה. מי שמגיע לאחר שעבד בחברה ידועה, שיש לו הצלחות בעברו, ממליצים – תמיד תהיה לו עדיפות על פני מישהו חסר ניסיון, משכיל ככל שיהיה. מלבד עובדה זו, בעיה נוספת שהולכת ומתגבשת בשווקי העבודה בארץ היא הרצון להעסיק צעירים. אדם שהשתחרר מהצבא בגיל 21, למד שלוש שנים לתואר ראשון בכלכלה, השלים עוד שנתיים לתואר שני במנהל עסקים ואז פנה ללימודי משפטים שנמשכו 4-5 שנים נוספות יוצא אל השוק כשהוא כבר בן שלושים ומשהו, גיל מאוחר להתחיל בו את הקריירה – שמוצלחת כל שתהיה – תהיה גם קצרה יותר.
"להשתלב במסלול אקדמי, או לפחות לצאת לשוק עם יתרון"
אומרים על הסטודנטים בקטגוריה השניה – אלו שמייד לאחר תום לימודי התואר הראשון ממשיכים לתואר שני ושלישי, שהם מסרבים להתגבר. שהם מנסים לשמר מסגרת מוכרת ומפחדים להתמודד עם העולם האכזר של שוק העבודה. אם המטרה היא האקדמיה, אז אין ברירה אלא להמשיך וללמוד, אך צריך לזכור כי מספר המשרות הפנויות באקדמיה בארץ הוא מספר מוגבל מאד והתחרות היא קשה. השאלה אם יצליח להתברג למסגרת אקדמית או לא - עולה לרוב בשלב מאוחר בלימודים שלב שבמידה ויצא אז לשוק העבודה הוא יגלה, כמו הסטודנטים בקטגוריה הקודמת – שהוא מבוגר מדי כדי להתחיל, וודאי מבוגר מדי מכדי להתעשר.
"כי אין דרך אחרת"
סוג נוסף של סטודנטים נצחיים בוחר בדרך זו כי אין למעשה דרך אחרת. סטודנטים לרפואה, פסיכולוגיה ועוד מספר מקצועות נאלצים ללמוד לתואר שני על מנת לזכות באישור עבודה נכסף במקצוע בו בחרו. סטודנטים אלו נפגעים ממסלול קריירה קצר יותר, אך כדי לעבוד במקצועם אין להם ברירה אלא ללמוד את משך הזמן בו למדו.
השתכרות בזמן הלימודים
סטודנטים נצחיים נצבים גם מול בעיית השתכרות בזמן הלימודים. בין אם מדובר בכאלו שלומדים כדי ללמוד או בכאלו שלומדים כדי לעבוד – תקופת הלימודים עצמה אינה תקופה קלה מבחינת יכולת ההשתכרות. אמנם, קיימים מסלולים בהם ניתן לשלב לימודים ועבודה, אולם מסלולים כאלו דורשים מהסטודנטים השקעה מרובה ומרבית הסטודנטים בוחרים לעבור את תקופת הלימודים תוך כדי עבודה בעבודות סטודנטיאליות דורשניות פחות.
לא רק הקיום מקשה על הסטודנטים, אלא גם התשלום הנדרש עבור שכר הלימוד. יש מי שנולד עם כפית כסף בפה ומסוגל לעמוד בתשלומי שכר הלימוד ויש את אלו שנוסף על הוצאות הקיום נאלצים לעמוד בהוצאות שכר הלימוד ורכישת עזרי לימוד. מוסדות רבים מציעים מלגות לתואר שני ומתקדם הנשענות על מצוינות בלימודים (ברובן), וחלקן אף יממנו את שכר הלימוד כולו ואף למעלה מזה, אך סטודנטים רבים אינם זכאים למלגות או אינם יודעים היכן ניתן לקבל אותן. סטודנטים אלו ימצאו את עצמם בסיום הלימודים לא רק עם ציפיות שלאו דווקא יתממשו להרוויח טוב יותר מעמיתיהם חסרי ההשכלה אך בעלי הניסיון, אלא גם עם הלוואות סטודנטים שיהיה עליהם להחזיר.
כמו (כמעט) בכל דבר בחיים, לימודים אקדמאיים הם טובים כל עוד הם במידה. בעולם בו הגיל (הצעיר) והניסיון חשובים לא פחות מכמות ההשכלה, לעתים דווקא התמקדות ברכישת השכלה נוספת עלולה לפגוע בסיכויי ההשתכרות העתידיים.
